לכל עדה ועדה המנהגים שלה, ועל כן גם הטקסים שלה. טקס הקידושין והחתונה היהודית הוא אמנם משותף לכל העדות השונות כאן בארץ, אך לכל עדה המנהגים השונים שלה, והאופי השונה המוענק לטקס בו מתחתנים שני בני זוג.

מדינת ישראל היא כאמור כור היתוך של ממש הכולל בתוכו מספר גדול של עדות שונות. על כן, במהלך חייו זוכה הישראלי הממוצע לחוות ולבקר במגוון חתונות במגוון צורות וצבעים – בהתאם לעדת המתחתנים.

אחת העדות בעלת מאפייני החתונה הבולטים ביותר היא העדה הגרוזינית. במסגרת חתונה גרוזינית נערך סוג של מפגן של פאר והדר, כאשר האורחים נוהגים להביא (מלבד לצ'קים שמנים) תכשיטים רבים ומפוארים, ולהציג אותם לראווה. במהלך החתונה אף יש קטע בו עוברים מארגני החתונה עם מיקרופון על שמות האורחים הנכבדים, ומקריאים בקול רם כמה כסף נתן כל אורח ואורח לזוג הצעיר, ואילו תכשיטים ואוצרות נוספים. הכלה לובשת עליה את כל התכשיטים השונים ומציגה אותם לראווה לעיניהם של כל האורחים, שטרות כסף מתעופפים בכל מקום, בקיצור – חגיגה של ממש.

עדה נוספת בה טקס החתונה הוא ססגוני וצבעוני ביותר היא העדה המרוקאית. זה מתחיל בטקס החינה המקדים לחתונה, במסגרתו מתלבשים כולם בתלבושות המסורתיות, מורחים חינה על הידיים וצועקים קריאות שמחה בקול גדול. גם החתונה עצמה היא בדרך כלל חגיגה גדולה, צבעונית ושמחה של ערב רב של אנשים שמחים.

בהשוואה לשתי עדות אלו, חתונות העדות האשכנזיות למיניהן (יוצאי פולין, גרמניה וכד'), נראות מעט רגועות ואפורות יותר. פחות צעקות נשמעות באוויר, פחות צבעים נגלים לעין ובטח שאין שטרות ותכשיטים המועפים באוויר ומודבקים למצח החתן המאושר. בקרב עדות אלו החתונות הן בדרך כלל סולידיות ושקטות יותר, כאשר השמחה האמיתית והבלגאן מתחילים על רחבת הריקודים בעזרתו האדיבה של הבר הפתוח...

לסיכום, המגוון העשיר של עדות שונות וססגוניות בארץ שלנו בא לידי ביטוי באופן מובהק בעולם החתונות, המבטאות הן מנהגים מסורתיים עתיקי יומין, והן הלך רוח כללי עכשווי. בתור ישראלים, מרתק לראות את ההבדל בין העדות השונות כפי שהוא משתקף בצורת החתונה, אשר הטקס הדתי העומד במרכזה הוא המשותף לכולנו כיהודים.